סיפורעל אייקושה שמעתם? אולי EIKOSHA? איך מוצרים איכותיים כל כך לא מגיעים אלינו? איך פספסנו את ההזדמנות?

אני אסביר לכם. יבואנים ישראלים, לפחות ברובם, הם…איך נגיד את זה בעדינו? חמדנים. במקום להביא משהו איכותי ויקר(יחסית), תמיד יעדיפו להביא משהו זול ולמתג אותו מחדש כך שיראה יקר יותר. זהו טריק שיווקי ידוע וחרוש כל כך ואנחנו עדיין קונים את זה.

אז הפעם נדבר על ריח. מה אתם מריחים ברגעים הראשונים אחרי שהתמקמתם מאחורי ההגה? תות בננה? דובדבן? מסטיק? או אולי מנטה? כל אחד והריח שלו. התחלנו לחקור את העיניין כי נראה שהנהג הישראלי הממוצע משקיע כ-50 שקלים בשנה על ריחנים לרכב. אחרי חודשים רבים שבהם ניסינו להבין מי הם שחקני השוק האיכריים של ריחני הרכב ומה יש להם להציע, הגענו למסקנה שהם לא רבים ורוב המותגים הם פשוט אותה הגברת בשינוי אדרת. על איכות אפשר להתווכח עד מחר אבל המחיר הוא זה שיקבע בסופו של דבר מי יהיה רב מכר ומי…לא. אחרי בדיקה קצרה אפשר להסיק שאת רוב הריחנים אתם נוהגים לרכוש בתחנות הדלק ובשטיפות רכב למיניהן. המחיר לפחית הצחנה נע בין -10 שקלים עד ל 50 שקלים למותג סופר ממותג. אתם יכולים להוסיף לזה את עמלת המוכר החמדן וקיבלתם מחיר שווה לכל נפש.

אז יום אחד פשוט נמאס לנו. נמאס שדוחפים לנו את ה”מייד אין צ’יינה” הזה. כבר יצא מכל חור, כן גם משם(מדברים על ריח) . פחיות החנק שתקנו ב 10 שקלים יחנקו אתכם בימים הקיץ הלוהטים ולחלק מאיתנו(עבדכם הנאמן) יפתחו אלרגיה לחומר חדש ובלתי מוכר. פחית של מותג סיני שלא אזכיר את שמו, חנקה אותה כל הנסיעה לחיפה. לא הבנתי בתחילה למה אני משתעל והאסימון נפל בדרך חזרה כאשר עצרתי בתחנת הדלק לנשום אוויר. למרבה הפלא, כאשר יצאתי החוצה הפסקתי להשתעל. 1+1, הפחית עפה קיבינימט  והגעתי בשלום הביתה.

 

השארת תגובה